אפשר ללמוד איך מאבחנים.
אפשר ללמוד פרוטוקולים, תרופות, בדיקות וסימפטומים.
אבל יש דברים שקשה ללמוד מספר לימוד.
איך מרגישה המתנה במסדרון כשכל הגוף דרוך.
איך נשמע קול תקיף לאדם שכבר נמצא בהצפה.
איך מטופל יכול להיראות מתפקד לגמרי מבחוץ, בזמן שבתוכו מתחוללת מלחמה.
דרך הסיפור האישי שלי, מהפציעה במלחמת לבנון הראשונה, דרך כמעט ארבעים שנה שבהן לא ידעתי לתת שם למה שעובר עליי, ועד המפגש שלי עם מערכת הבריאות כאדם שמתמודד עם פוסט־טראומה.
אני לא מגיע ללמד רפואה.
את זה הם לומדים מכם.
אני מגיע להוסיף להכשרה שלהם משהו אחר:
את האפשרות לשמוע איך המערכת נראית ומרגישה מהצד השני.
המערכת רואה לפעמים את ההתנהגות.
המטופל חי את הפצע.
וכשסטודנט לרפואה או לסיעוד מצליח לראות את שניהם, הוא פוגש לא רק מקרה רפואי.
הוא פוגש אדם.
רוצים לבדוק איך המפגש יכול להשתלב בתוכנית הלימודים שלכם?
נדבר כמה דקות על הסטודנטים, שלב ההכשרה והמטרה של המפגש, ונבדוק יחד אם הוא מתאים.
יש דברים שלא לומדים מספרי הלימוד
הכשרה רפואית מעניקה ידע, כלים ומיומנויות. אבל מול הסטודנטים יעמוד יום אחד אדם שלא תמיד יצליח להסביר מה עובר עליו.
הוא עלול לשכוח פרטים, לאבד את רצף השיחה, להגיב בחריפות, להתקשות להמתין או להיבהל ממגע שלא ציפה לו. ההתנהגות שלו יכולה להיראות לא משתפת פעולה, בזמן שהיא למעשה תגובת הישרדות.
הסיפור האישי מאפשר לסטודנטים להבין את חוויית המטופל לא דרך רשימת תסמינים, אלא דרך אדם שחי איתם.
מה הסטודנטים לוקחים מהמפגש?
להבין כיצד פציעה נפשית שקופה יכולה להיראות בתוך מפגש רפואי
לזהות את הפער בין תפקוד חיצוני לבין סערה פנימית
להבין מדוע המתנה, צפיפות, חוסר ודאות ומגע פתאומי עלולים להציף מטופל
ללמוד כיצד הסבר קצר מראש יכול להפחית מתח ולהחזיר תחושת שליטה
לראות בהתנהגות חריגה מידע חשוב, ולא רק הפרעה לטיפול
לחזק תקשורת רגועה, מכבדת וברורה עם מטופלים ועם מלווים
לזכור שגם תחת עומס, מחווה אנושית קטנה יכולה לשנות את חוויית הטיפול
הסיפור שלי
במלחמת לבנון הראשונה, בשנת 1982, נפצעתי. הגוף חזר הביתה, אבל חלק ממני נשאר בשדה הקרב.
במשך שנים חייתי בדריכות, עם שינה קצרה, קשיי ריכוז, כעסים, הימנעות וזיכרונות חסרים. לא ידעתי לקרוא לזה פוסט־טראומה. הייתי בטוח שמשהו בי מקולקל.
רק בשנת 2023 הבנתי שאני לא מקולקל. אני פצוע.
ההבנה הזאת שינתה את חיי. היא גם גרמה לי לחזור אל המקומות שבהם מטופל פוגש מערכת, ולשאול מה היה יכול לעזור לי להרגיש בטוח יותר, מובן יותר ופחות לבד.
היום אני מביא את הסיפור הזה אל הסטודנטים שיפגשו מחר אנשים כמוני.
זהו מופע סיפור חי, כן ולעיתים גם מצחיק. הוא אינו שיעור קליני ואינו מחליף הכשרה מקצועית. הוא מוסיף להכשרה את הקול של המטופל.
במהלך המפגש אני משלב רגעים מהמלחמה ומהחיים שאחריה, את הדרך הארוכה עד להכרה בפציעה, את המפגש עם מערכת הבריאות ואת לואיס, כלב הסיוע שלי.
בסיום נשאר זמן לשאלות ולשיחה פתוחה. הסטודנטים יכולים לשאול את השאלות שלא תמיד אפשר לשאול מטופל במהלך משמרת או התנסות קלינית.
ניתן לשלב את המפגש במסגרת:
יום אוריינטציה או פתיחת שנת לימודים
קורסים בתקשורת עם מטופלים
הכשרה בנושא בריאות הנפש ופוסט־טראומה
לימודי סיעוד, רפואה, מקצועות הבריאות ורפואה דחופה
סימולציות ודיון בחוויית המטופל
יום עיון בנושא טיפול רגיש לטראומה
פעילות משותפת לסטודנטים ולסגל
מופע מלא: 50 דקות
גרסה ממוקדת: 30 דקות
מופע ושיחה: 50 דקות ועוד 15 דקות לשאלות
התאמה מיוחדת ליום עיון, לקורס או לנושא מקצועי שנבחר מראש
המפגש מתקיים פנים אל פנים ומותאם לגודל הקבוצה, לשלב הלימודים ולמטרות התוכנית.
להסביר לפני שנוגעים.
לומר מה צפוי לקרות וכמה זמן זה עשוי לקחת.
לאפשר למטופל רגע להתארגן לפני שממשיכים.
לשמור על קול רגוע ועל משפטים קצרים וברורים.
לשאול מה יעזור כרגע, במקום להניח שיודעים.
להתייחס למלווה ולכלב סיוע כחלק ממעטפת התמיכה, בהתאם לצורך ולכללים הרפואיים.
אלו אינן פעולות גדולות. לפעמים הן ההבדל בין מטופל שמצליח להישאר במפגש לבין מטופל שרק רוצה לברוח.
בספרי "לא הייתי מקולקל – הייתי פצוע" אני מספר את הסיפור המלא: מהמלחמה בלבנון, דרך השנים שבהן ניסיתי להיראות בסדר, ועד הרגע שבו הבנתי את מקור הפציעה והתחלתי לחזור אל החיים.
אפשר לשלב את הספר כחומר משלים למפגש, כמתנה למרצים ולסטודנטים או כבסיס לשיחה נוספת בקורס.
על ירון אנטוניר
ירון אנטוניר – סופר, מרצה ומספר סיפורים.
נכה צה"ל המתמודד עם פוסט־טראומה בעקבות מלחמת לבנון הראשונה. במופעיו הוא מחבר בין סיפור אישי, הומור וכנות, ומאפשר לקהל לראות את מה שלא תמיד נראה מבחוץ.
ירון אינו מטפל ואינו מציע אבחון או ייעוץ רפואי. הוא מביא אל ההכשרה את נקודת המבט של אדם שחי שנים עם פציעה שקופה ופגש בדרך אנשי מקצוע ומערכות טיפול.
כל מה שכדאי לדעת לפני שמזמינים את המופע .
זהו מופע סיפור אישי על פציעה שקופה שהחלה במלחמת לבנון הראשונה, על שנים שבהן ירון נראה שלם כלפי חוץ, ועל הרגע שבו הבין שלא היה מקולקל אלא פצוע. המופע מחבר בין כאב, הומור, הכרה ותקווה.
המופע מתאים לקהל הרחב, לארגונים, למוסדות רפואיים ולימודיים, לצוותי שירות וחינוך, לספריות, למרכזים קהילתיים ולבתי גיל הזהב. הדגשים מותאמים למטרת האירוע ולהרכב המשתתפים.
לא.
זהו מופע סיפור אישי ולא הרצאה קלינית או טיפולית. הוא אינו מחליף הכשרה מקצועית, אלא מאפשר להבין מבפנים כיצד פציעה שקופה עשויה להשפיע על האדם ועל המפגש שלו עם הסביבה.
המופע כולל זיכרונות ואירועים ממלחמת לבנון הראשונה ותכנים הנוגעים בפציעה, מצוקה ופוסט־טראומה. ניתן לשוחח מראש על אופי הקהל ולתאם את רמת הפירוט והדגשים.
לואיס הוא כלב הסיוע של ירון, ולעיתים הוא מצטרף למופע. השתתפותו נקבעת בהתאם למקום, לתנאי הבמה ולצרכים של ירון ביום האירוע.
כן. ניתן לשלב שיחה פתוחה ושאלות מהקהל כדי להעמיק בסיפור האישי, בפציעה השקופה ובמשמעות של ראיית האדם שמאחורי ההתנהגות.
יש לכם שאלה שלא עניתי עליה כאן?
אני חוזר אישית לכל פנייה.
אפשר פשוט לדבר איתי.
לסטודנטים לרפואה, לסיעוד ולמקצועות הבריאות, לסטאז'רים, למדריכים קליניים ולחברי סגל. התוכן מותאם לשלב הלימודים ולמטרת המפגש.
המופע עוסק במלחמה, בפוסט־טראומה ובמשברים, אך אינו בנוי על תיאורים גרפיים. התוכן מועבר ברגישות ומשלב גם הומור, תקווה וחזרה לחיים.
כן. לפני המפגש נקיים שיחת תיאום קצרה ונבחר את הדגשים המתאימים, למשל תקשורת עם מטופלים, טיפול רגיש לטראומה, חוויית המטופל או מפגש עם מערכת רפואית.
כן. מומלץ להשאיר 15 דקות לשיחה פתוחה. פעמים רבות זהו החלק שבו הסיפור מתחבר באופן הישיר ביותר לעבודה המקצועית העתידית.
כן. קיימת גרסה מלאה לצד גרסאות קצרות וממוקדות שניתן לשלב ביום עיון, בכנס או בתוכנית לימודים.
לא. פוסט־טראומה יכולה להשפיע על כל מפגש רפואי, גם כאשר סיבת הפנייה היא גופנית לחלוטין. לכן המפגש רלוונטי לכל מי שעתיד לפגוש מטופלים.
המופע מיועד למפגש חי ופנים אל פנים.