מופע הסיפור "50% נכה ב־100% בן אדם"
לצוותי רפואה, סיעוד ולסטודנטים במקצועות הבריאות
מטופל יכול לעמוד מולכם, לדבר, לענות לשאלות ואפילו לחייך.
מבחוץ הוא נראה מתפקד.
מבפנים הוא יכול להיות במלחמה.
אני מכיר את הפער הזה היטב.
במשך כמעט 40 שנה חייתי עם פציעה פוסט־טראומטית בלי להבין שזה מה שאני נושא.
חשבתי שהדריכות, הכעס והתגובות שלי הן פשוט חלק ממני.
היום אני מביא לצוותי הרפואה את מה שלא תמיד נכנס לתיק הרפואי:
איך המפגש עם המערכת נראה ומרגיש מהצד של האדם הפצוע.
לא כדי ללמד אתכם רפואה.
לא כדי ללמד אתכם מהי פוסט־טראומה.
כדי לאפשר לכם לראות את המטופל קצת אחרת.
אותו רגע. שתי חוויות שונות.
המערכת פוגשת קודם את ההתנהגות. המטופל חי קודם את הפצע.
מה רואה המערכת
אדם שלא מגיב כשקוראים לו.
מטופל חסר סבלנות.
מישהו שמתפרץ.
אדם שמתווכח בשער או בקבלה.
מטופל שנראה כאילו הוא לא משתף פעולה.
מה המטופל יכול להרגיש
המתנה שמעלה את רמת המתח.
קול תקיף שנשמע כמו איום.
צורך להסביר ולהוכיח את עצמו כשהוא כבר מוצף.
רעש, עומס וחוסר ודאות שמכניסים את הגוף למצב חירום.
תחושה שבמקום שאליו הגיע לקבל עזרה, הוא שוב צריך להילחם.
הטיפול מתחיל הרבה לפני חדר הבדיקה
מבחינת המטופל, כל מי שהוא פוגש בדרך הוא חלק מהמערכת.
המאבטח בשער.
המזכירה בקבלה.
האחות במסדרון.
הרופא בחדר.
כל אחד מהם יכול להרגיע.
וכל אחד מהם, גם בלי להתכוון, יכול להעלות את מפלס המתח.
עבור איש הצוות זו יכולה להיות בדיקה שגרתית. עבור אדם שכבר מגיע דרוך, קול תקיף, עימות או הצורך להוכיח שוב שהוא זכאי להיכנס יכולים להרגיש כמו איום. לפעמים הטיפול הראשון הוא פשוט הדרך שבה אומרים את הדברים.
כשהמטופל כבר מוצף, גם חוסר בהירות קטן יכול להוסיף מתח. מידע ברור, הסבר קצר וטון רגוע יכולים להפוך את הכניסה למערכת לקצת פחות מאיימת.
עבור המערכת זו המתנה. עבור אדם דרוך, חוסר ודאות יכול להרגיש הרבה יותר ארוך. לפעמים עצם הידיעה מה קורה עכשיו ומה צפוי בהמשך מחזירה מעט תחושת שליטה.
כשהגוף כבר נמצא במצב חירום, גם שאלה פשוטה יכולה להישמע אחרת. לפעמים כמה שניות של הסבר, טון רגוע ומבט בגובה העיניים יכולים לשנות את כל המפגש.
אני לא מגיע ללמד אבחון, טיפול או הגדרות רפואיות.
אני מביא את החוויה של האדם שנמצא בצד השני של המפגש.
לא כל כעס הוא תוקפנות.
לא כל שתיקה היא חוסר שיתוף פעולה
לפעמים ההתנהגות
היא רק מה שרואים מבחוץ.
טון רגוע, הסבר קצר ומידע ברור יכולים לתת למטופל יותר ודאות ותחושת שליטה.
לפעמים הדרך שבה
אומרים
את הדברים
משנה את כל המפגש.
כשמבינים מה יכול להיות מאחורי התגובה, קל יותר לא להיכנס מיד לעימות.
פחות מאבק.
יותר אפשרות למפגש.
הבנה טובה יותר של מה שקורה לאדם שמולם יכולה לעזור גם לאנשי הצוות להגיב מתוך יותר ביטחון.
הבנה יוצרת
גם ביטחון לצוות.
מסגרות רפואיות ואקדמיות שרוצות להעמיק את ההבנה של חוויית המטופל.
רופאים, אחיות, צוותי מרפאה, מיון, מכונים, מרפאות חוץ ומחלקות אשפוז.
לראות את המפגש
גם מהצד של המטופל.
אנשי מקצוע שנמצאים בקשר ישיר ומתמשך עם מטופלים.
לראות מעבר למה
שנראה מבחוץ.
רפואה, סיעוד, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, עבודה סוציאלית ומקצועות טיפול נוספים.
לחבר בין ידע מקצועי
לחוויה אנושית.
מתאים ליום עיון, הכשרה מקצועית, כנס או מפגש צוות.
אפשר לשלב כמפגש מרכזי או כחלק מתהליך למידה.
אותו סיפור נשאר אותו סיפור.
הדגשים משתנים בהתאם לקהל, לאופי המפגש ולמטרה שלשמה הזמנתם אותי.
מופע סיפור מלא
אישי וחשוף.
זמן לשאלות
שיתוף ושיחה
עם המשתתפים.
לפני המופע אני מבקש להבין מי יהיה בקהל
ומה חשוב לכם
שהמפגש ישאיר אחריו.
ימי עיון, הכשרות, ימי צוות, כנסים, חוויית מטופל ומפגשי סטודנטים.
לפעמים הדרך הטובה ביותר להבין מה קורה במפגש היא לשמוע ממי שכבר היה בו.
כל מה שכדאי לדעת לפני שמזמינים את המופע לצוות שלכם.
המופע אינו הרצאה אקדמית או הכשרה קלינית, אלא מופע סיפור אישי המביא את המפגש עם מערכת הבריאות מנקודת מבטו של מטופל המתמודד עם פוסט־טראומה. ידע מקצועי מסביר מהי פוסט־טראומה; הסיפור האנושי מאפשר להבין כיצד היא עשויה להיראות ולהרגיש בתוך מפגש רפואי ושירותי.
כן. המופע מאפשר לסטודנטים להכיר כבר במהלך הכשרתם את נקודת מבטו של המטופל ולהבין כיצד רעש, המתנה, חוסר ודאות, מגע בלתי צפוי או תקשורת לא ברורה עלולים להשפיע על אדם המתמודד עם פציעה שקופה.
כן. המפגש עם מערכת הבריאות מתחיל כבר בשער, בקבלה ובמסדרון. ניתן להתאים את הדגשים לצוותי קבלה, שירות ואבטחה ולבחון כיצד תקשורת ברורה והסבר מקדים עשויים לצמצם אי־הבנות והסלמה, תוך שמירה על גבולות מקצועיים ובטיחותיים.
משך מופע הסיפור הוא כ־45 דקות. ניתן לשלב לאחריו שיחה פתוחה ושאלות מהקהל במשך 15–30 דקות, בהתאם לצורכי המוסד ולזמן העומד לרשות המשתתפים.
לא בהכרח. השתתפותו של לואיס נקבעת בהתאם למקום, להרכב הקהל, לתנאי הבמה ולצרכים של ירון ביום האירוע. כאשר הוא מצטרף, נוכחותו מאפשרת להכיר מקרוב את תפקידו של כלב סיוע ואת ההתנהלות המכבדת בנוכחותו.
כן. ניתן לקיים לאחר המופע שיחה פתוחה על הסיפור האישי, על הפציעה השקופה, על המפגש עם מערכת הבריאות ועל תפקידו של לואיס. השיחה אינה ייעוץ טיפולי או רפואי.
יש לכם שאלה שלא עניתי עליה כאן?
אני חוזר אישית לכל פנייה.
אפשר פשוט לדבר איתי.